אתה עומד מול המראה.

בוחן את עצמך…

ואז עולות המחשבות:

"זהו, ממחר דיאטה"
"הפעם אני הולך עד הסוף !"
"אני רוצה שהפעם החולצה שאני אוהב תשב עליי בול"
"עוד טיפה ואני שם…"

ואז נזכר כמה פעמים כבר הבטחת לעצמך שהפעם
זה יהיה אחרת.

כל פעם מחדש היית בטוח שזה יעבוד:
התחלת תוכנית חדשה
הורדת את כל מה ש"משמין"
אולי אפילו התחלת לרוץ.

אבל שוב הרגע הזה מגיע…
הרעב מכריע. החשקים משתלטים.

אתה מוצא אותך בסוף היום מול עוגה או חטיף מלא ברגשות אשם, ושוב שואל את עצמך:

"למה זה לא מצליח לי? למה אני כזה חלש? אולי אני הדפוק פה?"

אתה רוצה להאמין שאפשר אחרת, אתה באמת נותן את כל כולך, אבל בכל פעם שהחשקים חוזרים – אתה מאבד עוד שביב של תקווה.

זאת לא אשמתך…
לא מלמדים את זה בשום מקום

לימדו אותנו לחשוב שדיאטה היא הפיתרון והכל זה עניין של כוח רצון. שאם נילחם מספיק חזק, נצליח.
אבל האמת:

הגוף הוא לא אויב שצריך להילחם בו. הוא שותף שצריך ללמוד לעבוד איתו.

ואם תחשוב על זה רגע, זה די הגיוני – אם תעבוד עם הגוף במקום להילחם בו, הוא ישתף איתך פעולה.

לעומת זאת

אם תתעלם מהתחושות של הגוף שלך ותילחם בחשקים וברעב, הגוף פשוט ילחם בך חזק יותר עד שתקשיב לו.